<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"ב</h1>
<h2>דף כו:</h2>
שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחים יבמים פירוש אחי בעליהן שהם יבמים, שמואל אמר אחד חולץ לכולן מכדי שמעינן לשמואל דאמר (יבמות דף כ"ו) חליצה מעליא בעינן דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות, פירוש שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחין וכל אחת צרתה עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן הואיל ואיבעי ליבומי לא מצי, (א"ל) [אלא] יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות ואע"ג דצרות נמי אי הוה בעי לא מיבם קל איסורן משל אחיות הילכך אף חליצתן משובחת משל אחיות היכא דקיימא חליצתן דשמעון חליצה כשרה, פי' לחלוץ לשניה שהוא לא חליץ לראשונה, חליץ לה ראובן חליצה פסולה, בתמיה, ראובן שחלץ לראשונה והויא הך אחות חליצתו ולאו חליצה מעלייתה היא כדשמעינן דזיקא גרידתא היא, כד קאמר שמואל חליצה מעליא בעינן הני מילי למפטר צרה אבל נפשה פטרה בחליצה כל דהוא (הלכה) [הלכך] אחד חולץ לכולן היכא דליכא צרות(ה) בהדייהו, פסקו רבותינו הלכתא כשמואל, ע"כ לשון רב אלפס (ריש פרק ארבעה אחים).
מעשה אירע לפני הרב מלונדר"ש מאשה אחת שהיה לה בעל ובנים ונהרגו הבעל והבנים בקדושה אחת ולא נודע אם נהרגו הבנים קודם האב ואמרה האשה שמת בעלה קודם הבנים ופסקו הגאונים שצריכה חליצה מפני שהיה המעשה בשעת גזירה והיו טרודים ולא ידעו מי נהרג קודם, ויש שהצריכו לה חליצה משני אחי בעלה וחליצה פסולה שצריכים לחזר על כל האחין שהרי אינה יכולה ליבם, ואין דעת הרב כן, עכ"ל.
<h2>דף לט:</h2>
ביום פלוני בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין בו כאן במקום פלוני אנחנו דיינא דמקצתא חתימין לתחת במותב תלתא כחדא הוינא יתבא בבי דינא וסליקא לקדמנא פלונית בת ר' פלוני ומקריבת קדמנא גברא חד דשמיה ר' פלוני ב"פ וכן אמרת לנא פב"פ דהא הוא אחוה דפלוני בעלי מאבוה הוא דהוה נסיב ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שם בישראל (ו)לא שביק והדין פלוני אחוה חזי ליבומי (חזי) [יתי] ודאישתמודעינוהי דפלוני ב"פ אחוהי דפלוני מיתנא מאבוהי הוא ואמרנא ליה איצבית ליבומי יבם יתה ואי לא אטלע ליה רגלא דימינא ליה קדמנא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך ואמר לה אנא לא צבית ליבומי יתך מיד אקרינא לפלונית דא(מון) [מאן] (ד)יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להא פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואטלע רגליה דימינה ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דמתחזי לנא מן פומאי על ארעא ותוב אקרינוה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, ואנחנא דיינא וכל דהא יתבין קדמנא ענינא בתרה בית חלוץ הנעל תלתא זימנין ומדאיתעבד עובדא דנא קדמנא שרנוה לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבי ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ובעית מינא פלונית דא גיטה דחליצה וכתבנא וחתמנא ויהיבנא לה לזכות כדת משה וישראל. וחותמין עליו לשלשה עדים או שנים מן השלשה ואפילו שנים שראו החליצה אע"פ שאינם הדיינים שחלצה בפניהם כדאיתא בפרק מצות חליצה (דף ק"ו), וכן אמר לעניין מיאון, הגה"ה דאמר רבא אין חולצין אלא אם כן מכירין שהם יבם ויבמה ואין ממאנין אלא אם כן מכירין שזה בעלה ואמה קדשתה לפיכך כותבין גט וחליצה אע"פ שאין מכירין וכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין דלא חיישינן לבית דין טועין, עכ"ל פרק מצות חליצה (שם).
<h2>דף מב.</h2>
תנו רבנן (יבמות דף מ"א) יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' חדשים של מיתת הבעל צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו אינה רוצה רק ליארס צריכה להמתין ג' חדשים ממיתת הבעל גזירה אטו נשואה שצריכה להמתין משום הבחנת זרע, (חלצה) [חלצו] לה אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין ג' חדשים פסק רבינו תם בתשובה אחת דווקא חלצו לה אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין שלשה שהחליצתה מוכחת שלא בא עליה אבל מת היבם לאחר ג' חדשים צריכה להמתין ג' חדשים שיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה דגזרינן ארוסה אטו נשואה, ומוכיח במסכת יבמות (דף צ"ו) שהיבמה שזינתה והיא זקוקה ליבם לא נאסרה על היבם אלא רצה מיבם רצה חולץ, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף מז:</h2>
הכי שדר רבינו שלמה, הנני החתום משיב דבר לשואל על היבמה שנפלה (על) [לפני] היבם משומד שהוצרכה חליצה ואין לנו חלוק להתיר בין שקדשה בעל ואחר כך נשתמד היבם להיכא שנשתמד לפני קידושיה שהמשומד הרי הוא כישראל לכל דבריו שנאמר [יהושע ז'] חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ואין לנו לחלקו מדין ישראל אלא [שאינו] נאמן באיסורין הואיל ונחשד עליהן ויינו יין נסך הואיל וחשוד לעבודה זרה אבל קידושיו קידושין גמורין וגטו גט וחליצתו חליצה וכן לכל דבר הרי הוא כישראל גמור לכל דבריו, והתשובות הנמצאות בספר הגאונים אין לסמוך עליהן ודבריהם סותרין זה [את זה] אם חליצתו חליצה וגטו גט וקידושיו קידושין ואם בשמדתו נחשב כגוי גמור האיך אומר היכא שקידש אחיו או עצמו קודם שנישתמד דגיטו גט וחליצתו חליצה אלא על כרחך אין לה תקנה בלא חליצה אע"פ שנשתמד קודם שקידש אחיו, וצורנו יאיר עינינו במאור תורתו. שלמה ב"ר יצחק.
ואני לוי צעיר צאן קדשים קהל נרבונ"א סבירא לי כתשובת הגאונים משום שנאמר [משלי כ"ג] לא תבוז כי זקינה אמך ואתקפיד דרבינו שלמה לעניין אשה מצינו תשובתה, והיה אומר וכי מאחר שהגאונים חשבוהו כגוי גמור היכא שקידש הוא או אחיו קודם שנישתמד למה אומרים רבותינו שקידושיו קידושין וצריכה גט ממנו אותו גט מה תקנה יש לאשה מאחר שהוא כגוי לכל דבריו במסכת יבמות בפרק האשה שהלך בעלה (יבמות דף מ"ז), וזוהי תשובה בכמה מקומות היכא דלא איפשר שאני, ועוד כדי שלא תעשה האיילונית אלמנות חיות שבכל התורה כולה לא מצינו עד אחד כשר אלא לעדות אשה, ולגבי סוטה בעידי טומאה משום כיבוד שם שמים שלא תמחה, ועוד מצינו שהקילו לעדות אשה שאפילו כשירים לה אשה ועדות גוי היכא דמסיח לפי תומו כדי שלא תתעגן הכא נמי לעולם משומד הרי הוא כגוי לכל דבריו דאמרינן (חולין דף ד') כל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה והיכא דלא איפשר כגון שקידש כשהוא יהודי דקידושין הוו קידושין ונשתמד לאחר כך אע"פ שהוא גוי גמור לאחר שנשתמד הקילו חכמים דגיטו גט וחליצתו חליצה כדי שלא תעגן ותשב אלמנה, ועוד כדי שלא תבא להפקר קדישה בבנות ישראל, אבל היכא דקדשה כשהוא משומד אין קידושיו קידושין ואם היה אחר ישראל אינה צריכה גט הימינו, ומה שאומר רש"י חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא דקריה הקדוש ברוך הוא גלוי היה לפניו שתכף לסרחונו תשובתו להכי קרייה רחמנא ישראל, אבל האיך ניתן לו דין ישראל חומרא דאתי לידי קולא הוא כיצד היכא דאותו משומד אינו רוצה ליתן גט לה הרי היא הולכת להפקר או מתה בעיגון, עכ"ל התשובה.
<h2>דף נא:</h2>
מעשה אירע לפני הרב מלונדר"ש מאשה אחת שהיה לה בעל ובנים ונהרגו הבעל והבנים בקדושה אחת ולא נודע אם נהרגו הבנים קודם האב ואמרה האשה שמת בעלה קודם הבנים ופסקו הגאונים שצריכה חליצה מפני שהיה המעשה בשעת גזירה והיו טרודים ולא ידעו מי נהרג קודם, ויש שהצריכו לה חליצה משני אחי בעלה וחליצה פסולה שצריכים לחזר על כל האחין שהרי אינה יכולה ליבם, ואין דעת הרב כן, עכ"ל.
<h2>דף ע.</h2>
וכן סומכים בני אדם להכשיר הנתוקים והכרותים מביצה אחת על מה שנשנת בכרם ביבנה (יבמות ע"א) שכל שאין לו אלא ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה וכשר ואע"ג דתנן (יבמות דף ע') איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביציו ואפילו ביצה אחת, יש לחלק בין פצוע לכרות.
<h2>דף עה.</h2>
וכן סומכים בני אדם להכשיר הנתוקים והכרותים מביצה אחת על מה שנשנת בכרם ביבנה (יבמות ע"א) שכל שאין לו אלא ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה וכשר ואע"ג דתנן (יבמות דף ע') איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביציו ואפילו ביצה אחת, יש לחלק בין פצוע לכרות.
<h2>דף צו.</h2>
תנו רבנן (יבמות דף מ"א) יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' חדשים של מיתת הבעל צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו אינה רוצה רק ליארס צריכה להמתין ג' חדשים ממיתת הבעל גזירה אטו נשואה שצריכה להמתין משום הבחנת זרע, (חלצה) [חלצו] לה אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין ג' חדשים פסק רבינו תם בתשובה אחת דווקא חלצו לה אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין שלשה שהחליצתה מוכחת שלא בא עליה אבל מת היבם לאחר ג' חדשים צריכה להמתין ג' חדשים שיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה דגזרינן ארוסה אטו נשואה, ומוכיח במסכת יבמות (דף צ"ו) שהיבמה שזינתה והיא זקוקה ליבם לא נאסרה על היבם אלא רצה מיבם רצה חולץ, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף קד.</h2>
תו' מס"ג. והחליצה תהיה ביום ולא בלילה, והסומא אומר שם (דף ק"א) שאינו חולץ שנאמר וירקה בפניו וזה אינו רואה הרוק. מצות חליצה קורא[ת] (וקורין) [וקורא] חולצת ורוקקת וקוראה שינתה הסדר ואפילו חלצה בלבד ולא קראה ולא רקקה חליצתה כשרה שהחליצה עיקר המצוה היא, במה דברים אמורים כשהיו יכולים לדבר שהרי הם ראוים לקרות אבל אלמת או אלם אינם חולצים ואם חלצו חליצתם פסולה, ואינם כחרש או כחרשת שחלצו שלא עשו כלום לפי שאינן בני דעת. במקום שאמרינן שאין החליצה כלום הרי היא כאילו לא חלצה כלל ולא נאסרו עליו קרובותיה ולא נפסלה מן הכהונה ומותרת להתיבם, ובמקום שאמרינן שחליצתה פסולה נאסרו עליו קרובותיה ופסולה מן הכהונה ואינה מתיבמת. ואינה מותרת לינשא לזר עד שתחלץ חליצה כשרה, עברה ונשאת הרי זה חולץ לה חליצה כשירה והיא תחת הבעל ואין מוציאין אותה מתחת ידו.
<h2>דף קו.</h2>
המוסר מודעה על החליצה חליצתה פסולה לפיכך ראוי לדיינים לומר לו בטל המודעא על חליצתה או חליצתה פסולה כדרך שעושין בגט דבר זה אומר רבינו משה (פ"ד מהלכות חליצה ויבום הל' כ"ה).
<h2>דף קו:</h2>
לחלוץ ליבמה כדכתיב (דברים כ"ה) וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו. ויבררו ג' דיינים [מתחילה] דיינים שיודעים לקרות כעין דיינים ויוסיפו עליהם עוד שנים להשלים לחמשה כדי לפרסם הדברא), וצריך שלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה, וכן לא יהיו הדיינים גרים לא מאב ולא מאםב), ויאמרו הדיינים נלכה למקום פלוני כדכתיב השערה וילכו שם וישבו, והיבם והיבמה יעמדו לכתחילה כעין בעלי דינים אבל דיעבד כשירה אם ישבו, וישאלו אם יש ג' חדשים ממיתת הבעל מלבד יום שמת ומלבד יום החליצה, וידעו אם הוא זה אחיו של מת מאביו ואם היה בעולמו, פירוש שנולד קודם שנפלה זו ליבום, ואם זאת אשתו של מת, ואפילו קרוב ואפילו אשה נאמניםג). ויחקרו אם זה היבם בן י"ג שנה ויום אחד ואם היבמה בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ואם הוחזקו מפי שכינים ואפילו מפי נשים סגי בכך כדאמרינן (כתובות דף ע"ב) הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה אלמא על ידי חזקת נשים מחזקינן ליה כודאיד), ויחקרו אם יש להם סימנים כגון שערות שבערוה או סימנין של מעלה באיש שערות בכל מקום חוץ מן הזקן ובאשה הדדים שוכבין או מוטים, וצריך גומות עם השערות, ולפי שאין בקיאין בגומות צריך ריבוי שערות שוכבות או דדין שוכבות, וזהו סימנים שיכולים לבדוק על פי נשים כיון שהוחזקה גדולה בשנים, אם אין שם סימנים לאיש עד עשרים שנה ונולד בו סימני סריס [אינו חולץ ואינו מיבם ואם לא נולדו בו סימני סריס] ממתין עד רוב שנותיוה) וכן האשה אם לא הביאה ב' שערות והיא בת כ' שנה ונולדו בה סימני איילונית דינה כזכר, ואחר כך ישאלו אם האשה אכלה בו ביום כי שמא תירוק מחמת מאכל ובעינן וירקה מעצמה לכך בעינן שתחלוץ קודם אכילה שלא תאכל דברים הגורמים לידי רקיקה, ואמרינן (יבמות דף ק"ו) אכלה גרגישא או תמאו) לא חלצה דכתיב וירקה מעצמה והוא הדין רימונים כדאיתא פרק אף על פי (כתו' דף ס') ושאר דברים שאין עולין על לב אדם, וצריך שלא תרוק דם לבד אבל אם רוק ודם מעורבין יחד אין לחוש. ואחר כך יאמרו בית דין ליבם אם חפץ אתה ליבם או לחלוץ, ונותנים לו עצה הוגנת לו ומלמדין אותו שהוא (אומר) [משיב בלע"ז] שאינו חפץ ליבם. ואם ירצה לחלוץ מביאין לו מנעל של בהמה טהורה כגון עור פרה או עור תיש עב שקורין קורדווא"ן כי היכי דלהוי קצת כעין סנדל שלהם שהיה מעור קשה כדאמרינן שהיה מעור שלוק, וגם יהיה תפור מעור ותפור מבחוץ ולא בפנים כדאמרינן פרק במה אשה (שבת דף ס') כיון שתפרו מבפנים (לא) הוי מנעל, וצריך שיהיה בו רצועות מחוברות באזנים אחת מכאן ואחת באוזן מכאןז), וגם צריך קשרים שקורין נוייא"ש מצד אחד למטה מן הרצועה ולולאות להכניס בהם הקשרים, והכל מבהמה טהורה רצועת התפירה והרצועות המחוברת באזנים והקשרים שקורין נויאל"ש והלולאות שתוחבין בתוכן הקשרים, וטוב שלא יהיו הלולאות מן האוזן עצמה כי אם רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים משום מעל דמעלח) וצריך שיהיו אזנים קצרות שלא יגיעו זו לזו כדי שיהיו הקשרים והלולאות שבהן תוחבין הקשרים על שוקו ממש ולא על האזנים כדפי' משום שלא יהיה מעל דמעל, וכשקושר הרצועות על שוקו צריך שני קשרים זה על גב זה ושיהיה לו עקב בולט קצת שבה תפורה, והקשרים שקורין נויאל"ש יהיו שלשה או שנים לכל הפחות ושיתפור תפירות תכופות, והכל מנעלים וקשרים ולולאות יהיה שחור מלבד הרצועות שיהיו לבנות. וצריך לכתחילה שיהיה המנעל שלו ושל ימיןט), וצריך לתנו ברגל ימין אבל בשמאל פסול [אפילו] הוא איטר וצריך ליתנו ברגל יחף ולא על בתי שוקים דכתיב מעל ולא מעל דמעל, ומהאי טעמא נמי שלא יהא ארוך עד למעלה מן הארכובה, וצריך לקשר הרצועות ויכניס הקשרים בלולאות למהוי חליצה אלימתא, ותאמר האשה בלשון הקודש מאן יבמי להקים לאחיו (זרע) שם בישראל לא אבה יבמי, לא אבה בלא וי"ו ואינו ולא אבה בוי"ו תחילה אלא לא אבה, ולא תפסיק בין לא לאבה שלא ישמע אבה יבמי אלא תאמר לא אבה ביחד שתי תיבות הללו, ואחר כך [יאמר] היבם לא חפצתי לקחתה ולא יפסיק בין לא ובין חפצתיי). ויעמוד האיש אצל כותל או אצל עמוד בעומד או מוטה ולא יושב, וידחוק רגלו בארץ ויתכוין להתירה, ונגשה האשה מעומד או תכוף עצמה ולא מיושב ועל ברכיה כדאמרינן (יבמות ק"ג) מעומד אפילו כפופה, ואחר כך תתיר האשה קשר הרצועות קודם ואחר כך הקשרים נויאייל"ש בלעז מן הלולאות הכל ביד הימינית ולא תהא שמאל מסייעתה כדאיתא בירושלמי (יבמות פי"ב ה"א), ומגביה רגל היבם מן הארץ ותהיה שומטת המנעל מן העקב בימין בלא סיוע מן השמאל ותחלוץ כל המנעל חוץ מן הרגל דימין, והכל מעומד או מוטה אבל יושבת לא, והיכא שאין לה יד חולצת בשיניה. ואחר כך רוקקת רוק גדול הנראה לחמשה הדיינים משעה שיוצא מפיה עד שיבא הרוק לפני היבם ואם היא ארוכה והאיש גוץ וקלטתו הרוח קודם שיגיע נגד פניו של איש צריכה לרוק פעם אחרת, ואחר כך קוראה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, והעומדים שם מצוה עליהם לומר ג' פעמים בקול רם חלוץ הנעליא), ובשעת הרקיקה תעמוד היבמה נגד היבם. וצריך שיתכוונו שניהם להתיר, אך מותר להטעותו ולומר על מנת שתתן לך מאתים ולא תתןיב), והיכא שאין אנו יכולים להטעותו אומרים לו אם לא תשמע לעצותינו לחלוץ נשים חרם בינינו להבדל ממך עד שתחלוץ, אך היבמה צריכה לילך אחר היבם להתירה ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו בהדיא עד שיחלוץ, וכן אם הוא אינו רוצה לחלוץ ולא ליבם מנדין אותו בהדיא, וכן אם הוא מאותן שכופין להוציא, ואם היתה היבמה איסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ואיסור ערוה פטורה מלחלוץ לגמרי. א)0ואותן שנים שמוסיפין אפילו עמי הארץ. לשון ס"ג (עשין סי' נ"ב). תוספות, בתחילה יסדרו ג' דיינים ויושיבו החלוץ והחלוצה לפניהם כדמשמע בפרק מצות חליצה (דף ק"ו) דקאמר רב אשי (א"ה רב חייא) בתי עמדי מכלל דהייתה יושבת ויאמרו להם מה אתם מבקשים ומשיבים אנו רוצים לחלוץ ואז יאמרו הג' הדיינים אם כן עמדו ויוסיפו עוד שני דיינים עכ"ל התוס'. ב)0[וצריך ס"א שלא יהא אחד מן הדיינים גר ואם הייתה אמו מישראל כשר, וצ"ע בס"ג שם (בסי' נ"ב)]. ג)0ובספר התרומה פסק שאין סומכין לא על הנשים ולא על הקרובים במניין השנים אלא על פי שנים עדים כשירים להעיד דהוי דבר שבערוה ואין נאמנים, כדתניא פרק האומר (דף ס"ג) האב שאמר זה בני בן ט' שנים ויום אחד זאת בתי בת ג' שנים ויום אחד נאמן לקרבן אבל לא לעונשין ולא למכות זה בני בן י"ג שנה ויום אחד זאת בתי בת י"ב שנה ויום אחד נאמן לחרמים ולנדרים ולערכין ולהקדשות אבל לא למכות ולעונשים והוא הדין לחליצה, עכ"ל ס"ג. ד)0ועוד דמסיק דקא לבשה מאנא דנדותא ומסתמא לא ידעו בהאי אלא נשים ועוד אפילו מחלוק משום דדווקא נשים הוא דידעי ושערות על פי נשים ואם יש עדות גמור מריבוי שערות לא בעי עדות נשים. ה)0דהיינו ל"ה שנים, עכ"ל ס"ג. ו)0[ארזיל"א בלע"ז במעבה האדמה (מ"א ז') מתרגמינין בגרגישתא דארעא]. ז)0והרצועות יהיו לבנות כי כך היו בימיהם כדפירשו בתוספות מההיא דאפילו ערקתא דמסאנא אסיר לשנויי וכן מההיא דהוה סיים מסאני אוכמי דפרק הכונס (ב"ק דף נ"ט), ע"כ לשון ס"ק. ח)0וצריך שלא יהיה לשון של עור במנעל כמו שרגילים לעשות תחת האזנים כי היכי דלא ליהוי מעל דמעל בשם מורינו רבינו יחיאל והר"ר יעקב מבורדא"ן, מהאי טעמא צריך לקשר הרצועות על בשר השוק ולא לעשות הקשר על אזני המנעל ועושים הקשר מבחוץ על השוק בשם הר"ר יקר שראה המעשה כן למורינו הר"ר שמואל מאייור"א, עכ"ל ס"ק. ט)0חלצה במנעל שאינו שלו או בשל שמאל בימין חליצתו כשרה, לס"ג. י)0דלא לישתמע לא כאשר אמרתי אלא חפצתי לקחתה ולדברי רבא (יבמות דף ק"ו) אי מפסיק בלא חפצתי לית לן בה אך בלא אבה מודה שלא תפסיק, וקודם שיאמר לא חפצתי לקחתה יאמרו לו הדיינים ליבם מה אמרת ואז אומר לא חפצתי כו', וכן משמע הלשון לא חפצתי לקחתה משמע שמשיב לדיינים ולא לה, שאם היה משיב לה היה צריך לומר לא חפצתי לקחתיך, ע"כ ל' התוס'. יא)0ואחר שילכו להם הה' דיינים מופלא שבהם אומר ברוך אשר קדשנו במצות וחוקים של אברהם אבינו ולא יאמר בה מלכות, בשם הר"ר שמואל כהן. יב)0ואע"ג דלא יהבה ליה חליצתה כשירה כדמפרש בכתובות בפרק המדיר (דף ע"ד) כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן גמרינן תנאה דאיפשר (לאתנויי) [לקיומיי] על ידי שליח כי התם דהוה על ידי שליח שעשה משה את יהושע לתת להם את ארץ הגלעד הוה תנאי תנאה וכל תנאה דלא איפשר לעשות על ידי שליח כגון חליצה אין תנאי מועיל בה וזה טעמו של דבר, ומדינא כשאר שכירות דעלמא לית ליה דכיון דעליה רמיא למעבד ולא בעי יכולה למימר משטה אני בך עבדי ליה כי ההיא דמעבורת גבי בורח (ב"ק קט"ז), עכ"ל רש"י בפרק מצות חליצה (דף ק"ו ד"ה על מנת).
דין מנעל ודין חליצה בקוצר מן מהר"ף ז"ל. מנעל צריך שיהיה של עור מבהמה טהורה ומעור קשה מפרה או מתייש כדאמ' שהיה מעור שלוק וכולו תפור מעור ותפור מבחוץ ולא מבפנים כדאמר פרק במה אשה (דף ס') כיון שתפרו מבפנים הוי ליה מנעל ורצועות תפורות במנעל מעור טהורה הכל הרצועות והתפירה מחוברת באזנים כדאמר אע"ג דאית ביה חומרתא [קטירי ביה מיתנא אלמא מיתנא דהיינו הרצועות במקום החומרתא] שהם הקרסים וקרסים ולולאות הכל מבהמה טהורה וטוב שלא יהיה הלולאות מן האוזן עצמו כי אם רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים, וצריך שיהיה המנעל של ימין לכתחילה, וברגל של ימין [מנעל של שמאל] גם דיעבד, וברגלו יחף, וצריך שיהיו אזניו קצרות שלא יגיעו זו לזו כדי שיהיו הקרסים והלולאות שבהם תוחבין הקרסים על שוקו מגופו ולא על האזנים משום מעל דמעל, מכאן נראה דאין הלולאות מן האזנים עצמן וכל שכן דבעינן שיהיו האזנים על שוקיו ולא על סנדל דאז הוא ממש מעל דמעל, וכשקושרין צריך שני קשרים זה על זה, ושיהא לו עקב בולט קצת ושבה תפירה, (ושנינו) [ושנצי] המנעל שחורות וכן הלולאות וקרסים אבל הרצועות יהיו לבנות ושלא יהיו שום לשון תחת הקרסים, שלושה קרסים או שנים לכל הפחות, וצריך שיתפרנו תפירות תכופות, וכשיבא לקשור הרצועות שאחת תהיה באזן מכאן (ושנים) [ושניה] באזן מכאן [נכרכין] סביב האזנים, ויקשרם על השוק ממש מבחוץ ולא על האזנים. סליק דין מנעל.
והא לך דין חליצה. יבררו שלשה דיינים לכתחילה ויוסיפו עליהם עוד שנים להשלים חמשה ולא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה, וכן לא יהיו הדיינים גרים לא מאב ולא מאם, ויאמרו הדיינים נלכה למקום פלוני. וישאלו אם יש ג' חדשים ממיתת הבעל מלבד יום מיתתו ומלבד זה היום, ועוד ישאלו אפילו לאשה ולקרוב אם זה היבם אחיו של מת מן האב שהיה בעלה של יבמה זו, ואם היבם והיבמה גדולים בשנים על פי חזקת השכינים שקרובים להעיד ולא בעי חזקת שכנים ראויים להעיד כדאמרינן (כתובות ע"ב) הוחזקה נידה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה, והתם רוצה לומר אפילו על פי נשים כדקאמר שכינותיה, ועוד דמסיק דקלבשה מאנא דנידותה ומסתמא לא ידעי בהאי אלא נשים ועוד אפילו מחלוק משמע דווקא נשים הוא דידעי, ושערות על פי נשים ואם יש עדים גמורים מרבוי שערות לא בעי עדות שכינים בשנים, וצריך גומות עם השערות ולפי שאין בקיאין בגומות צריך רבוי שערות שוכבות או דדין שוכבין. וצריך שלא אכלה האשה בו ביום, וצריך שישאלו היבם אי ניחה ליה ליבם או לחלוץ ומלמדין אותו שהוא משיב בלע"ז שאינו חפץ ליבם, ואז תאמר האשה בלשון הקודש מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, לא אבה בלא וי"ו תחילה שלא תאמר ולא אבה אלא לא אבה, ולא תפסיק בין לא [ל]אבה אלא תאמר לא אבה ביחד, והאיש אומר לא חפצתי לקחתה, ולא יפסיק בין לא ובין חפצתי. ויעמוד האיש אצל הכותל או אצל עמוד מעומד או מוטה ולא מיושב וידחק רגלו בארץ ויתכוונו שניהם להתירה, ונגשה אל האיש מעומד או תכוף עצמה ולא מיושב וכן לא על ברכיה אלא אמרינן מעומד ואפילו מוטה ותתיר האשה קשר הרצועה קודם ואחר כך קשר הקרסים הכל בידה הימנית ותגביה רגל היבם מן הארץ ותשמוט המנעל מן העקב בימין בלא סיוע שמאל ותחלוץ המנעל ימין כולו חוץ, וירקה כנגד היבם רוק הנראה לעיני הדיינים משעה שיצא מפיה עד דמטי נגד היבם, ואחר כך קוראה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, וכל העומדים שם [אומרים] חלוץ הנעל ג' פעמים, ובשעת הרקיקה תעמוד היבמה נגד היבם. ע"כ שיטת מורינו הר"ר פרץ ז"ל.
תו' מס"ג. והחליצה תהיה ביום ולא בלילה, והסומא אומר שם (דף ק"א) שאינו חולץ שנאמר וירקה בפניו וזה אינו רואה הרוק. מצות חליצה קורא[ת] (וקורין) [וקורא] חולצת ורוקקת וקוראה שינתה הסדר ואפילו חלצה בלבד ולא קראה ולא רקקה חליצתה כשרה שהחליצה עיקר המצוה היא, במה דברים אמורים כשהיו יכולים לדבר שהרי הם ראוים לקרות אבל אלמת או אלם אינם חולצים ואם חלצו חליצתם פסולה, ואינם כחרש או כחרשת שחלצו שלא עשו כלום לפי שאינן בני דעת. במקום שאמרינן שאין החליצה כלום הרי היא כאילו לא חלצה כלל ולא נאסרו עליו קרובותיה ולא נפסלה מן הכהונה ומותרת להתיבם, ובמקום שאמרינן שחליצתה פסולה נאסרו עליו קרובותיה ופסולה מן הכהונה ואינה מתיבמת. ואינה מותרת לינשא לזר עד שתחלץ חליצה כשרה, עברה ונשאת הרי זה חולץ לה חליצה כשירה והיא תחת הבעל ואין מוציאין אותה מתחת ידו.
ביום פלוני בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין בו כאן במקום פלוני אנחנו דיינא דמקצתא חתימין לתחת במותב תלתא כחדא הוינא יתבא בבי דינא וסליקא לקדמנא פלונית בת ר' פלוני ומקריבת קדמנא גברא חד דשמיה ר' פלוני ב"פ וכן אמרת לנא פב"פ דהא הוא אחוה דפלוני בעלי מאבוה הוא דהוה נסיב ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שם בישראל (ו)לא שביק והדין פלוני אחוה חזי ליבומי (חזי) [יתי] ודאישתמודעינוהי דפלוני ב"פ אחוהי דפלוני מיתנא מאבוהי הוא ואמרנא ליה איצבית ליבומי יבם יתה ואי לא אטלע ליה רגלא דימינא ליה קדמנא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך ואמר לה אנא לא צבית ליבומי יתך מיד אקרינא לפלונית דא(מון) [מאן] (ד)יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להא פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואטלע רגליה דימינה ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דמתחזי לנא מן פומאי על ארעא ותוב אקרינוה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, ואנחנא דיינא וכל דהא יתבין קדמנא ענינא בתרה בית חלוץ הנעל תלתא זימנין ומדאיתעבד עובדא דנא קדמנא שרנוה לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבי ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ובעית מינא פלונית דא גיטה דחליצה וכתבנא וחתמנא ויהיבנא לה לזכות כדת משה וישראל. וחותמין עליו לשלשה עדים או שנים מן השלשה ואפילו שנים שראו החליצה אע"פ שאינם הדיינים שחלצה בפניהם כדאיתא בפרק מצות חליצה (דף ק"ו), וכן אמר לעניין מיאון, הגה"ה דאמר רבא אין חולצין אלא אם כן מכירין שהם יבם ויבמה ואין ממאנין אלא אם כן מכירין שזה בעלה ואמה קדשתה לפיכך כותבין גט וחליצה אע"פ שאין מכירין וכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין דלא חיישינן לבית דין טועין, עכ"ל פרק מצות חליצה (שם).
<h2>דף קיח:</h2>
מעשה אירע לפני הרב מלונדר"ש מאשה אחת שהיה לה בעל ובנים ונהרגו הבעל והבנים בקדושה אחת ולא נודע אם נהרגו הבנים קודם האב ואמרה האשה שמת בעלה קודם הבנים ופסקו הגאונים שצריכה חליצה מפני שהיה המעשה בשעת גזירה והיו טרודים ולא ידעו מי נהרג קודם, ויש שהצריכו לה חליצה משני אחי בעלה וחליצה פסולה שצריכים לחזר על כל האחין שהרי אינה יכולה ליבם, ואין דעת הרב כן, עכ"ל.
